אדם או אקלים: מי אחראי להכחדה העולמית האחרונה של מגאפונה

מדענים עדיין לא יכולים להגיע להסכמה לגבי הגורמים להכחדה רחבה של יונקים גדולים, שהחלו לפני כ -130 אלף שנה. ממותות, קרנפים צמרירים, נמרים שיניים חרובות ובעלי חיים רבים אחרים נמצאים לנצח בעבר. מספר חוקרים מאמינים כי הסיבה לירידה הנרחבת במינים של בעלי חיים הייתה שינויי אקלים חדים, בעוד שאחרים מאשימים את האדם בכל דבר, ומעידים כי אבות אבותינו צדו יונקים גדולים בהצלחה והשפיעו באופן משמעותי על מספרם.

ההכחדה ההמונית האחרונה של עולם החי בכוכב הלכת שלנו התרחשה במהלך הקנוזואיק, ברבעונו. מדענים מציינים כי ההכחדה מושפעת יותר מבעלי חיים גדולים, שמשקלם עלה על 40-45 קילוגרמים. תומכי הגורם האנתרופוגני, הנשענים על נתונים פליאונטולוגיים, מעידים כי הכחדת המינים הגדולים האיצה לאחר התיישבותם של אנשים פרימיטיביים. בתחילה, בעלי חיים מקטגוריות משקל שונות נעלמו באופן שווה, אך עם כניסתם של ציידים, נציגים גדולים של עולם החי החלו למות מהר יותר, ויש לציין כי תהליך זה נמשך עד היום.

אוכלוסיות בעלי חיים גדולות היו בכל עת פגיעות יותר מגזעים קטנים. הם זקוקים למשאבי מזון רבים יותר, והם פגיעים יותר לטורפים, בקשר איתם יש להם מנגנון רבייה שונה. בעלי חיים גדולים מביאים צאצאים קטנים, בדרך כלל 1-2 גורים, אותם ניתן להבטיח להאכיל וסבירות גבוהה יותר לשרוד לבגרות. מסיבה זו, במקרה של צמצום אוכלוסייה, ייקח זמן רב לאוכלוסייה להתאושש.

אולם בעלי חיים גדולים בעבר התקופות הגיאולוגיות מתו באופן פעיל יותר בהשוואה למינים קטנים יותר. תומכי הסיבה האקלימית להכחדת המגאפונה בתקופה הרבעונית מצביעים על עובדה זו כוויכוח. לדוגמה, דינוזאורים, בהיותם זוחלים אדירים, פינו את מקומם גם לקרובי משפחתם הצנועים יותר.

לאחרונה הופיעו יותר ויותר נתונים המצביעים על כך שהגורם המכריע בהכחדת בעלי החיים היה יישובם מחדש של אנשים. במהלך הפליסטוקן המנוח (לפני 125-70 אלף שנה), כאשר הניאנדרטלים היו נפוצים באירופה, דווקא בעלי חיים גדולים החלו לשרוד בקרב מיני בעלי חיים הנכחדים. לדברי הפליאונטולוגים, המגאפונה של אמריקה ואוסטרליה סבלה הכי הרבה. ברבעון, 70-80% מכל מיני בעלי החיים נעלמו כאן שמשקלם עלה על משקלם של 1000 קילוגרם. בעוד שבאירופה ובאסיה כ- 50-60% מהמינים נפטרו, ואפריקה, שהכי נפגעה, איבדה רק 16%. חוקרים מייחסים זאת לעובדה שבעלי החיים של אפריקה הכירו היטב את אבותיהם של בני האדם, נזהרו מהם ונתפסו כטורפים. במקביל, המינים של יבשת אמריקה ואוסטרליה, אשר היו מיושבים על ידי אנשים לפני כ-70-20 אלף שנה, לא היו מוכנים להיפגש עם הציידים המיומנים של הפליסטוקן.

ככל הנראה, גם שינויי אקלים וגם השפעה אנתרופוגנית השפיעו באותה מידה על הכחדת המגאפונה של הפליסטוקן. תהליכים שליליים אלה התרחשו במקביל וגרמו ליונקים הענקיים להיעלם מעל פני האדמה לנצח.