אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו מבולבלים

כולם יודעים שמשימות אונסק"ו כוללות שמירה על חפצים בשל חשיבותם הגבוהה, וכמובן שרוב אתרי אונסק"ו הם מתחמי טבע ייחודיים או מונומנטים לפעילות אנושית.

אבל כמה חפצים מוגנים אינם גורמים עונג והתפעלות, אלא במקרה הטוב מבוכה. לדוגמא, מכרות פחם, או מפעל לעיבוד בשר, או מפעל נעליים בכלל. בואו נסתכל על האנדרטאות הספציפיות האלה:

מפעל בשר מלוח, פריי בנטוס סיטי, אורוגוואי

מפעל זה נטוש ורעוע, אך עדיין נכלל ברשימת אתרי אונסק"ו, מכיוון שהוא נותן מושג על עיבוד בשר בחברה תעשייתית בהיקף עולמי.

מפעל הנעליים "פגוס", העיר אלפלד, גרמניה

הוא נבנה עוד בשנת 1910 והוא עדיין עובד. חשוב לכל העולם בכך שהוא מהווה אבן דרך חשובה בפיתוח העיצוב התעשייתי. יש במוזיאון במפעל בו תוכלו לגלות כיצד אופנת הנעליים התפתחה בגרמניה במאה השנים האחרונות.

תחנת הרדיו גרימטון, ורברג, שוודיה

דוגמא להנדסה מימי השיא של השידור. הבניין עצמו נבנה בסגנון נאו-קלאסי ונראה פשוט מאוד.

אבל עכשיו דמיין שהרדיו סיפק תקשורת בין אמריקה לשבדיה, וחוטים שהושעו על 6 מגדלים שימשו כאלמנטים מקרינים.

בקיץ פועל כאן מתחם מוזיאונים, בו יש תערוכות המקשרות בין העבר, ההווה ובחלקו העתיד.

ארבע מעליות ספינות הידראוליות, Canal du Santre, בלגיה

בניית המעלית הראשונה החלה בסוף המאה ה -19, והאחרונה, הרביעית, הסתיימה בראשית המאה העשרים. בשנת 1998, כולם רשומים ברשימת המורשת העולמית, ובשנת 2002 אירעה תאונה קשה במעליות הידראוליות שלאחריהן הן נסגרו.

יום אחד, בעתיד הרחוק, המוני תיירים בוודאי יגיעו לכאן ויתפעלו מאמנות הנוף התעשייתי של סוף המאה ה -19.

מכרות פחם, וולוניה, בלגיה

כריית פחם בוולוניה החלה במאה ה -18, ובמאה ה -19 היקף הכרייה גדל משמעותית. עם זאת, עד 1960 רוב המוקשים כבר נסגרו, מאחר שמילוי הפחם התרוקן. לאחר מכן, מוקשים רבים הוסבו למוזיאונים תת קרקעיים, שתערוכותיהם מדגימות את התפתחות ענף הפחם בתקופות שונות.

הנה זה, התקופה התעשייתית המוקדמת באירופה: