"יקום 25": מדוע תנאי החיים בגן העדן יובילו להכחדה

האתולוג האמריקני ג'ון קלון, יחד עם מומחים מהמכון הלאומי לבריאות הנפש, ערכו ניסוי מעניין במעבדתו בשם "Universe-25". הוא החליט לבדוק כיצד אוכלוסיית העכברים תתפתח אם תוצב בתנאים אידיאליים. לרוע המזל, Universe-25, כמו 24 ניסויים דומים, הסתיימו בכישלון - אוכלוסיית המכרסמים נפטרה. בוא נראה למה זה קרה.

ביולי 1968, ג'ון קלחון בנה את בית העכברים המושלם במעבדה. הוא נמדד 2.57 על 2.57 מטר והגיע לגובה של 1.37 מטר. ארבעה זוגות עכברים שוחררו לתוכה, שעבורם הם יצרו תנאי גן עדן: מינקים נוחים, אוכל ומים ללא הגבלה, טמפרטורה נוחה קבועה של +20 מעלות, ניקיון בחדר והיעדר טורפים. מצבם של המחלקות פיקח גם על ידי וטרינרים מנוסים, ולכן התפרצויות של מחלות הוחרגו בגן העדן של העכבר. על פי מומחים, תיבה זו יכולה להכיל יותר מ -3,500 מכרסמים ללא אילוץ תושביה.

העכברים החלו להתרבות באופן פעיל, ומספרם הוכפל מדי 55 יום. אך לאחר 315 יום מתחילת הניסוי, האטת הגידול באוכלוסייה, מספר העכברים הוכפל רק לאחר 145 יום. כשהעכברים הפכו לכ- 600 בעלי חיים, הם כבר היו דחוסים, למרות שעדיין היו להם מספיק מזון ומים, ומגבלת צפיפות האוכלוסין לא הושגה. וכאן המדענים החלו להתבונן בבעיות הראשונות שעלו בחברת עכברים. בקרב העכברים החל ריבוד חברתי, הופיעו עכברים סוררים שחיו בנפרד ואילו נציגים אחרים של גן העדן של העכבר היו אגרסיביים.

בתנאי איגרוף אידיאליים, עכברים החלו לחיות משמעותית יותר מאשר בבית גידול טבעי מלא בתלאות וסכנות. כתוצאה מהדור המבוגר הזה, הוא נעשה יותר ויותר, והם החלו לדכא את הדור הצעיר, שנולד לאחרונה. הזכרים הפכו לפאסיביים ולא ניסו להגן על נקבותיהם ועל הגורים. נקבות, בתגובה, החלו לנקוט בתפקידיהם של הזכרים, הגנה על הגורים, אולם התוקפנות שלהם התפשטה בסופו של דבר לא רק לאויבים חיצוניים, אלא גם לילדיהם. נקבות הרגו לעיתים עכברים או נטשו אותם, ולא רצו לטפל עוד בצאצאיהם. תמותת ילדים עלתה.

כעבור זמן מה הופיעו הזכרים והנקבות באוכלוסייה, שלא הראו עניין כלל ברבייה והנהיגו אורח חיים חד פעמי. וביום 560 לניסוי, אוכלוסיית העכברים נכנסה לשלב הסופי - שלב ההכחדה. בקרב הזכרים החלו להופיע אנשים, שהמדענים כינו אותם "יפה". הם לא הראו שום עניין בנשים, והם העדיפו לא לתקשר עם חברים אחרים בחברה. הם רק אכלו, ישנו, ליקקו את עורם והיו מאוד פסיביים, ולא היה אכפת להם מעכברים אחרים. על גופם לא היו שום סימנים של מריבות או ריבועים ולכן קיבלו את הכינוי שלהם. מעט אחר כך הופיעו נקבות עם התנהגות דומה, ועד מהרה החלו לשרוד זכרים "יפים" ו"נקבות בודדות "בקרב אוכלוסיית העכברים. השפלה נוספת של גן העדן של העכבר כללה נטישה מוחלטת של עכברים מהתרבות, הופעת הומוסקסואליות וקניבליזם (זה עם עודף של אוכל מסורתי), תוקפנות בלתי מוצדקת. הניסוי נפסק במרץ 1972, כאשר רק אנשים עזבו את גיל הרבייה נותרו באוכלוסייה.

ג'ון קלחון הסיק את המסקנות הבאות מהניסוי הזה. התחרות בין אנשים צעירים ומבוגרים (חלשים וחזקים) הביאה לעלייה בתוקפנות ולירידה ברוח, מה שתרם לסירובם של העכברים למלא את תפקידיהם החברתיים. בעקבות זאת באה ההכחדה הגופנית הבלתי נמנעת.

כמובן, ניסויים כאלה לא נערכו כלל כדי לגלות כמה זמן העכברים יחיו בתנאי גן עדן, אלא כדי ליצור הקבלות עם האנושות. באותה תקופה, סוציולוגים וכלכלנים חששו כי קיימת עלייה משמעותית באוכלוסייה במדינות רבות. דווקא בקשר לבעיית אוכלוסיית היתר נערך ניסוי זה.