מנהרת או גשר סחלין: מתי יבנו "דרך חיים" לאי

מנהרה או גשר תת-קרקעי שיספקו קישורי תחבורה יציבים בין האי ליבשת הם חלום ותיק של כל מי שחי ועובד בסכלין. אכן, כיום הדרך היחידה להגיע ליבשת היא להשתמש במעבורת ים או בתובלה אווירית. לא רק שהוא לא נוח ויקר, הוא גם תלוי מאוד בתנאי מזג האוויר. מזג אוויר סוער, שנצפה לעיתים קרובות באי, יכול לבודד לחלוטין את סחלין ואת חצי מיליון אוכלוסייתה משאר העולם למשך מספר ימים, ויש לפתור בעיה זו איכשהו.

האי סחלין הוא האי הגדול מכולם המהווים חלק מהפדרציה הרוסית, ושטחו של 76,600 מ"ר. קמ האי מופרד מהיבשת על ידי מיצר טטר, ובחלקו הצר ביותר (במיצר נוולסקי) המרחק בין סחלין לבין שטח השטח של חברובסק הינה 7.3 ק"מ בלבד.

עיר יוז'נו-סחלינסק

נכון לשנת 2017 אוכלוסיית האי מונה 487,344 איש, אם כי כבר בשנת 2002 התגוררו 527,268 איש באי. אוכלוסיית האי פוחתת בהתמדה, הנובעת ממספר בעיות, כולל התשתית הלא מפותחת ובידוד התחבורה של האי.

חיבור רכבת באי סחלין. הקו המנוקד מראה את מסילת הים שחוצה את ואנינו-ח'ולמסק

כיום, תוכלו להגיע לאי רק באמצעות מים או באוויר. בין הכפר ואנינו (שטחה של חברובסק) לעיר סחלין ח'ולמסק ישנו מעבורת רכבת ים לאורך כל השנה. מסלול ים זה דרך מיצר טטר באורך של 260 ק”מ פועל מאז 1973 ועוצב במיוחד עבורו היו ספינות שטח מסדרת סחלין. במזג אוויר סוער המעבורת אינה מתפקדת.

מעבורת ואנינו-ח'ולמסק

אך מעבר וונינו-ח'ולמסק נבנה בתמורה לפרויקט אחר שמעולם לא יצא לפועל - מנהרת סחלין. הרעיון של בניית מנהרה הופיע לראשונה בסוף המאה ה- XIX, ואז נזכר בשנות העשרים והשלושים של המאה ה- XX, אך הפרויקט נדחה בגלל היעדר משאבים חומריים. הקמת מנהרת סחלין החלה רק בשנת 1950 ונמשכה עד 1953. הבנייה הגרנדיוזית, בה לקחו חלק יותר מ- 25,000 איש, הייתה באזור מיצר נוולסקי. לאחר השלמתה, מנהרת הרכבת אמורה הייתה לחבר את כף לזרב וכף פוגיבי. אולם לאחר מותו של סטאלין במארס 1953 הופסקו העבודות להקמת מנהרת סחלין, כמו גם כמה פרויקטים גדולים של תשתית בברית המועצות. עבור מנהלים ורוב עובדי הבנייה זו הייתה הפתעה מוחלטת.

הכניסה למנהרת סכלין מהשטחה של חברובסק

מה הצלחת לעשות בשלוש השנים האלה? בשטחה של שטח חברובסק הוקמו 120 ק"מ מסילות ברזל שהובילו למנהרה העתידית ונחפר דרכה של 1.6 ק"מ. אי מלאכותי הושלך מהיבשת. בסחלין התוצאות לא כל כך מרשימות. בתחילה, התנאים לבנייה כאן היו מורכבים יותר. עבודות חפירה בוצעו, יערות יערות באתר הרכבת העתידית ונבנתה דרך עפר.

מיצר נוולסקי מכף פוגיבי, סכלין

בימינו, כאשר לא תקשורת אווירית ולא הים שחוצה את ואנינו-ח'ולמסק אינם מסוגלים לענות על צרכי האי בהובלת תובלה ובנוסעים, נזכרו שוב בבניית מנהרת סחלין. אבק התנער מפרויקט בן מאה שנה והם החלו לשקול אפשרויות אפשריות ליישומו, שנדונו באופן פעיל בעשורים האחרונים. בתחילה היו שלוש אפשרויות אפשריות: מנהרה מתחת למיצר נבל באורך 12.4 ק"מ, גשר באורך 6.6 ק"מ ואפילו סכר בתפזורת שהיה אמור לחסום את מיצר טטר. כרגע נותרו שתי אפשרויות - גשר ומנהרה, שעבורם נערכים סקרי הנדסה ומחקר היתכנות. כתוצאה משנים רבות של דיונים, הוחלט להתעכב על האופציה המספקת הקמת הגשר בעל העלות הנמוכה ביותר, אך יחד עם זאת מספר מומחים סבורים כי זו אינה הגרסה הסופית ואף אחד לא סירב למנהרה.