איך נראית מצרים בלי רוסים

זמן רב דחיתי את סיפור המסע שלי למצרים שהיה סגור לרוסים. זה היה באביב, לפני שהמחבל תפס טיסה מקהיר. הקרמלין יצר קשרים עם עמיתים מצרים, ונראה כי התנועה האווירית עומדת לחדש. אך ככל שקרן התקווה דעכה, הגיע הזמן להראות כיצד נראה אתר הנופש הרוסי הפופולרי ביותר ללא התיירים שלנו.

Hurghada דומה לעיירה בסכנת הכחדה. רחובות ריקים, קניונים ובתי קפה, בעלי חנויות קטנים היו על סף חורבה. במשך שישה חודשים נסגרו עשרות מלונות. לדוגמא, SeaGull, בה שהו אלפי ארצנו במהלך העונה. ככלל, שוק התיירות קרס במצרים בכ -65 אחוזים, מה שהביא מכה חזקה לכלכלת המדינה.

צ'ארטים לשארם א-שייח 'והורגאדה כבר לא טסים. אבל אתה יכול להגיע לארצות הפרעונים והפירמידות אם אתה טס באיסטנבול.

וזה נראה כמו רחוב מרינה - הרחוב היקר ביותר בעיר בו מתיישבים אירופאים עשירים. זה ממוקם בקו הראשון בסמוך לנמל התיירות. דירות בנות שני חדרים עם 100 ריבועים עולות בממוצע חצי מיליון דולר. כשהגענו לבדוק את הטיילת, לא הייתה נשמה.

בית הקפה, על שמו של המהפכן, גם הוא ריק. יש רק חתולים ששלטו זה מכבר במצרים. מפתחות שהובאו להורגאדה על ידי האירופאים. ואז האנשים הלבנים התחילו להשתעמם מחיות מחמד והם השליכו אותם לרחוב. טורפים קטנים שנוטים להתרבות הציפו במהירות את המרחב העירוני. לכן, אל תיבהלו אם אתם שומעים רשרוש בפח האשפה בערב. אז עוד ארבע רגליים מחפשות ארוחת ערב בשאריות.

הנמל הסמוך למסגד עבדולסן אלשזי (האטרקציה העיקרית של אתר הנופש) חי את חייו שלו. כל יום דייגים יוצאים לים בכלי חלוד. תושבים ילידים בהורגאדה נזכרים כי סבא וסבתא הרוויחו את פרנסתם מהדיג. לכן, כאשר הם חולים לחלוטין הם יזכרו את העבר ויוכלו להזין את עצמם.

מצרים מנוגדת להפליא. רחוב המרינה היקר ביותר צמוד לשכונות העוני, שם עיזים צועדות על הכבישים, וילדים משחקים בערימת זבל. אני תוהה מה קורה בראשי נציגי המעמדות הנמוכים, כשהם עוקבים מהחלון אחר חייהם של מיליונרים?

הסניף המקומי של הלשכה הפדרלית לחקירות :-) נראה שבגלל המשבר היה צריך לסגור אותו.

אנו בוחנים את שכונות העוני או "רחוב העזים", כפי שהוא מכונה באופן פופולרי. לתושבי Hurghada יש רגיעה נצחית. מחמודים מקומיים בגלאבי נחים על הדום סמרטוט. ואיפה למהר? עדיין אין תיירים!

ב"רחוב העיזים "לא נוח, כמו בכל אזור עניים בעולם. גרפיטי, בקתות מחלידות, ערמות אשפה על המדרכה, אתרי בנייה נטושים. אם כי לא הייתה לי תחושת סכנה למצלמה או לארנק. ראשית, יש המון בסיסים צבאיים ברחבי העיר, וברחובות באופן קבוע יש מחסומים עם תותחי מכונה המשגיחים על הסדר.

שנית, ערבים הם בסקרנות מטבעם. אם שודדים מציקים לך ברחוב, פשוט צעקו. המקומיים ייהרו לרעש ויעזרו לכם לצאת מהבלגן.

פחי האשפה אינם מוסיפים אסתטיקה לרחובות. אם כי השכונות העניות שובות לב עם צבען.

"חלמתי גם להיות כוכב כדורגל, אבל זה לא הסתדר", הוא אמר לנו, "רואה את הבחור הזה? זה החבר הפלסטיני שלי, הוא זה שטיפל בי לראשונה בחשיש. זה לא בעיה להשיג אותו אם אתה יודע את מי לשאול." כדי שהבן שלי לא יראה את מה שראיתי. הוא היה ילד טוב ושיחק במגרש הכדורגל ולא בשערים. "

ילדים יחפים מנסים לחפור אוצר בפח. גטו.

אופנוען צעיר:

העוני לא מונע מהמצרים לגלגל חתונות מפוארות. קרובי משפחה מקימים אוהל חסון ומושכים זר בין הבתים. בימים כאלה, כל הרחוב הולך, כל האזור לא ישן.

לפני ההמראה של הדולר ולפיגוע הטרור, התגוררו 20 אלף רוסים בצד הרוסי בהורגאדה. רובם התיישבו ברובע הרוסי באל קאוסר שנחשב לאליטה. בדירות יש אמבטיות, לא מקלחות, ומעצבנות רבים מבני ארצנו. ובחצרות הבתים יש בריכות שחייה. על הגגות יש גזיבו.

רוסים רבים הקימו משפחות במצרים והקימו עסק. עכשיו הוא במצב קשה.

הבעלים של תחנת ה- Play Kite, אלכסנדר ושליייב, עבר לפני 13 שנה להורגאדה מסנט פטרסבורג. לפני המשבר לא היה לו סוף לתלמידיו: 50 תיירים יכלו לבקר בתחנה ביום. ועכשיו כמה אנשים לוקחים שיעורי עפיפון בו זמנית - ואפילו זה עדיף מכלום.

שכר המדריכים ירד 5-7 פעמים (מאלף וחצי אלף דולר ל -300). מספיק לשכור דירה. אנשים שורדים בגלל הצטברות ישנה.

מישהו יגיד: "רק תחשוב, שיחזרו למולדתם ויישקעו ברוסיה! ידיים עובדות נוספות לא יפריעו לכלכלת המדינה." אבל לרגע בהורגאדה חייהם, ילדים מוצבים בבתי ספר, כסף מושקע בעסקים או בנדל"ן. איך אתה יכול פשוט לפרוש מכל זה?

בנות רוסיות מתלוננות לרוב שג'נטלמנים כמעט ולא נותנים להם מחמאות. הם לא שמים לב לתסרוקות חדשות, הם לא אומרים איך שמלה חדשה מתאימה להם. במצרים זו לא תהיה בעיה :-) אישה כאן תמיד נמצאת באור הזרקורים ללא קשר לגודל גוף, לבוש ולאום. במרכז תשומת הלב המרקנטילית והוולגרית. תתכוננו לעובדה שהערבי ידון בקול רם ובזדוניות בשפת האם שלכם בכל קסמיכם, לעומת מה - "היי, יופי, איזה אפרסק!" - זה נראה לך שיחת תינוקות.

הם דבקים לכולם חוץ מהבנות בחיג'אב. לדברי מדאם צ'אזלי, אין מדובר במחווה למסורת, אלא באינסטינקט אלמנטרי לשימור עצמי. אם גבר יאלץ את אשתו לחבוש רעלה וניקאב, הוא יכול בקלות להתברר כמין מוסלמי אורתודוקסי מזוקן. עם חבורה של אותם חברים מזוקנים. אם האישה מתלוננת בפניו על ההתנהגות הלא מכבדת של מחמוד המותנה, אז כל השבט המזוקן הזה יגיע למחמוד שבחצר. ורק קרניים ורגליים יישארו ממנו.

מבין המנות המצריות ניסיתי את קושארי. הכינו אותו מפסטה, עדשים, בצל, שום וחומוס. בנפרד עם תוספת לצד מוגש רוטב עגבניות פיקנטי.

פחדתי לנסות נקניקיות מוזרות, בדומה לאומץ.

המדריכה שלי מאדאם צ'זלי המליצה שלא לקנות לחם בחנויות רחוב. בהתחלה לא הבנתי למה, עד שראיתי איך סוחרים מתייחסים לעוגות. התמונה נראתה כך: בחור צעיר גרר מגשי מאפים מטנדר, וצבט את הטלפון בכתפו. הוא השליך אותם על השולחן. מהמכות נפלו על האספלט עוגת אחת או שתיים. המוכר הרים אותם ומבלי להתנער ממנו, השליך אותם חזרה לדלפק.

הסרת לקוחות במצרים:

באופן כללי, Hurghada הוא כמו מקום תקוע בתחתית Groundhog. אתה יכול ללכת ברחוב שרתון ואז לחזור בעוד שנה, והכל יהיה אותו הדבר. חנויות מזכרות, בתי קפה, מחלקות עם תכשיטים. ואותם נביחים יפתו אותך למחלקות שלהם עם אותם טריקים.

ללא רוסים, המצרים התקשו לחיות הרבה יותר. שולי הרווח ירדו ב -90 אחוז, אך הם אינם מדוכאים. אם כי הם מבקשים מאללה בכל יום כי עמנו יחזור במהירות.