אי צ'ילואה וכנסיות העץ שלו ששרדו יותר מרעידת אדמה אחת

מול חופי צ'ילה יש אי מדהים בשם צ'ילו. זה לא המקום המסביר פנים בכוכב הלכת, יש בו אקלים קשה ורעידות אדמה תכופות, אבל אנשים חיים כאן כבר מאות שנים. האטרקציה המדהימה ביותר בפינת האדמה הזו הם המקדשים הקתוליים, שאינם דומים לשום אחר בעולם.

כנסיות קתוליות אינן שגרתיות בארכיטקטורה שלהן הופיעו באי עם הגעתם של הספרדים לאזור זה. המרת התושבים המקומיים לנצרות, ואינדיאנים ממפאוצ'ה חיו באי באותה תקופה, הייתה אחת המשימות העיקריות בתקופת הקולוניזציה הצ'ילו. מאז המאה ה- XVI הוקמו כמה עיירות נמל באי צ'ילו, וכתוצאה מפעילותם של מיסיונרים הופיעו כאן כנסיות מקוריות רבות. כמעט כל המקדשים האלה בנויים מעץ ומזכירים מעט את הכנסיות העתיקות באי איסלנד. אך למסורות האדריכליות האירופאיות במקדשים אלה יש משהו משותף עם האינדיאנים המקומיים, מה שנותן להם טעם ייחודי. הארכיטקטורה הלא שגרתית והשימור המדהים של המקדשים שנבנו במאות ה- XVIII-XIX שימשו הסיבה להכללתם ברשימה הצ'יליאנית של מורשת תרבות של אונסק"ו.

מפתיע כי הכנסיות הקתוליות הללו שרדו יותר מרעידת אדמה אחת, כולל רעידת האדמה הצ'ילאית הגדולה ביותר על פני כדור הארץ. זה קרה בשנת 1960, ועוצמתו הייתה, על פי הערכות שונות, בין 9.3 ל- 9.5. מוקד האסון היה ממוקם בסמוך לעיר ולדיביה, בחלק היבשתי של צ'ילה, כ -200 קילומטרים צפונית לאי צ'ילו. כתוצאה מרעידת האדמה הצ'יליאנית הגדולה באי, העיר קסטרו נפגעה קשה ונאלצה לשחזר את אנקוד מאפס.

תושבי האי, וכיום ישנם יותר מ -150 אלף מהם, עוסקים בדיג וחקלאות. כאן תוכלו לפגוש אינדיאנים ומסטיזוס, וחלק מאוכלוסיית קסטרו מתגורר עדיין בבתים יוצאי דופן הבנויים על כלונסאות בטכנולוגיה הקיימת כבר מאות שנים.

אופיו של אי זה, שהוא חלק מהפארק הלאומי צ'ילה, מעניין לא פחות ממראותיו האדריכליים ומחיי האוכלוסייה המקומית. יערות ירוקי-עד עם מספר רב של מיני צמחים נדירים בסכנת הכחדה, כמו גם נציגי עולם החי באי, מוגנים כאן. בנוסף, במפרץ קורקובדו, המפריד בין צ'ילואה ליבשת, תוכלו לראות להקות לווייתנים כחולים המגיעים לכאן בקיץ.

בגלל השילוב הנדיר של אטרקציות היסטוריות, תרבותיות וטבעיות, האי צ'ילו הוא פופולרי מאוד בקרב תיירים. ותוכלו להגיע לכאן במעבורת, הממוקמת בצפון האי.