לוכדי ערפל: כיצד להוציא מים מהאוויר

"דייגים" - כך קראו מהנדסים לצאצאיהם. המצאה כה נחוצה ועם זאת פשוטה מבוססת על עיקרון העיבוי. אנשים השאילו מהטבע את הרעיון של מתקן זה. מדענים שמו לב כי מחטי האורן והסוודרים, הגדלים באזורים צחיחים ברמת היבשה, מעבים לחות מהאוויר שמסביב על פני השטח שלהם. טיפות תלויים על המחטים ואז זורמות לקרקע, מרטיבות אדמה יבשה. "לוכדי הערפל" עובדים באותה צורה. רשת דקה אוספת לחות, הזורמת למאגרים מיוחדים הקבועים בבסיס המבנה. במידת הצורך, מים זורמים במורד הצינורות שבהם נמצאים ההתנחלויות.

הטכנולוגיה להשגת מים מהערפל פותחה בשנות ה 70-80 של המאה הקודמת. אך נפוצה רק בעשור האחרון. כיום, "לוכדי ערפל" נמצאים באזורים צחיחים רבים של כדור הארץ. הם מספקים לאנשים מים בדרום הרי האנדים, במערב סהרה ובדרום אפריקה. אחד המתקנים הגדולים הוא במרוקו. כאן, בגובה 1200 מטר, אוספים "לוכדי הערפל" כ 6,000 ליטר מים ליום. די בכך כדי לספק 500 איש המתגוררים בכפרים הסמוכים. אבל איך אפשר לחלץ כל כך הרבה לחות מאוויר מדברי? העובדה היא כי מתקנים אלה ממוקמים על דרך התנועה של אוויר אוקיינוס ​​לח. אזור זה במרוקו שוכן מול החוף האטלנטי. המוני האוויר הנוצרים מעל האוקיאנוס רווים בלחות, ונופלים על היבשה ויוצרים ערפל אשר טיפותיו נלכדות על ידי מתקן החילוץ. במדבר אטקמה בצ'ילה יש גם מכשירים דומים רבים. המקום הזה הוא הכי יבש בכדור הארץ, אבל אנשים חיים כאן. וכולם זקוקים למים לשתייה, לצרכים ביתיים ולשקיית צמחים. בבירת פרו - עיר לימה - מועברים מים מאגמי הרים גבוהים, מכיוון שאין כמעט גשם בשטח זה. אך תושבי פרברי הבירה, שבתיהם אינם קשורים למערכת אספקת המים המרכזית, חווים קשיים גדולים בגלל המים המיובאים היקרים מאוד. "לוכדי הערפל" שהוקמו לאחרונה באזורים אלה שיפרו משמעותית את איכות החיים של האנשים.

הטכנולוגיה ממשיכה להשתפר, המהנדסים עובדים על יצירת דגמים עמידים יותר לעומסי רוח. ובעוד ש"לוכדי הערפל "אוספים טיפות לחות יקרות טיפה אחר טיפה, חייהם של אנשים באזורים מדבריים אלה יהיו מעט קלים יותר.