איך נראו מערכוני העבודה לקריקטורות הסובייטיות?

במשך יותר מ 80 שנה, סטודיו אנימציה של Soyuzmultfilm שימח אותנו עם היצירות שלה. הדמויות שהעניקה מוכרות לנו מהעריסה. כולנו גדלנו על הסרטים המצוירים האלה. חיכינו להם כל יום ב"לילות טובים ", הודגש בתכניות, כדי לא לפספס בחופשה או בסוף השבוע.

האם אתה רוצה לראות איך נראו הסקיצות לסרטים המצוירים הפופולריים ביותר של אותן שנים?

"שלושה מפרוסטוקוושינו"

וכאן נראה לוח התכנון של הסרט:

בחלקים השני והשלישי, הדוד פדור וחבריו נצבעו על ידי ארקדי שר, אמן שעבד עם ולדימיר פופוב על מיטב סרטיו. שר אמר שהוא היה רוצה להפוך את הדמויות לשונות לחלוטין, אך לא יכול היה להתרחק מהסרט המצויר הראשון.

"נו רגע, רגע!"

בחור מדובלל עם גיטרה בגב, מכנסיים וחולצה מתרחבים, ובחור מלוכלך קטן אך ערמומי. זאב והאר. הדואט המונפש הטוב ביותר בתולדות Soyuzmultfilm.

"מייד קיבלתי ארנבת", אמר ויאצ'סלב קוטיונוצ'קין, "עם עיניים כחולות, לחיים ורודות, באופן כללי, חיובי מאוד."

"והזאב לא הצליח הרבה זמן. ואז ברחוב ראיתי בחור שנשען על קיר הבית. היה לו שיער שחור ארוך, סיגריה דבוקה לשפתיים העבות שלו, הבטן שלו נפלה, והבנתי שזה מה שהזאב היה צריך להיות."

קוטיונוצ'קין רצה שהוישוב יושמע על ידי ויסוצקי, וניסה את קולו בקול צרוד. אבל זה לא הסתדר. כשלום לוויסוצקי בפרק הראשון, הזאב שורק את המנגינה של השיר "אנכי" ("אם פתאום הופיע חבר ...") כשהוא מטפס על חבל להאר.

"אף אחד מיוצרי" נו, חכה רגע! "לא חשב שהסרט המצויר יהפוך להיות כל כך פופולרי", אמר אלכסנדר קורלינדסקי, "אנחנו, מחברי הגיליון הראשון - כמוב, הייט ואני, כל הזמן, תהינו באיזה סדרה הכל ייגמר בשלישי, החמישי, השביעי? ואז, סויוזמולטפילם החל לקבל שקיות מכתבים מהילדים המבקשים מהם להמשיך. אני זוכר במיוחד מכתב אחד בו הילד ביקש מקוטנוצ'קין לצלם "נו, חכה רגע!" בלי סוף.

"38 תוכים"

הבמאי איוון אופימצב באגדה "38 תוכים", שהסופר גריגורי אוסטר הביא לאולפן סויוזמולטפילם, תפס את הדיאלוג בין קוף לאודבה: "איפה אתה זוחל?" - "הנה, זחלי כאן."

הדמויות פותחו על ידי האמן ליאוניד שוורצמן, שלימים הודה שהוא עבד על הבואה לאורך זמן רב: הוא הלך לגן החיות, צייר נחשים שלא היו נעימים לו ובילה שעות בניסיון להעניק להם תווי פנים אנושיים. המפתחות להצלחה היו נמשים, גבות מורמות וראש מוארך. חינניות נוספו למאזני הבועה כדי שילדים לא יפחדו ממנו כל כך.

"מוזיקאי העיר ברמן"

... והנסיכות.

בגרסת הטיוטה, כל הדמויות בסרט המצויר נראו יותר מהוגנות. נסיכה בתחרה שופעת, טרובדור בכומתה של ליסטר, תאי ארמונות מפוארים. אבל זה לא התאים לבמאי. לדעתה, הם היו לגמרי בקשר עם המוזיקה או הז'אנר של הסרט. חברי מועצת האמנות היו גם תמימים תמימי דעים כי הדמויות הללו אינן מתאימות לתסריט ובעיקר למוזיקה.

כתוצאה מכך, דמותו של טרובדור נלקחה מאיזה מגזין זר.

באותו מגזין, הבמאי ריגש ובחורה בשמלה אדומה קצרה, החליטה להוציא ממנה את הנסיכה. למרות שיורי אנטין טוען כי אב הטיפוס של דמותה של הנסיכה היה אשתו מרינה ושמלתה האדומה. "השמלה האדומה מאוד שרואים בסרט המצויר, קניתי את מרינה ב -40 רובל. היא הייתה בה בחתונה. וגלדקוב וליבנוב היו העדים שלנו."

פו הדב

הבמאי פיודור חיטרוק, לפני שיצר את פו הדב בשנת 1969, לא ראה את גרסת דיסני המפורסמת, שיצא שלוש שנים קודם לכן, והשתמש רק בספרו של אלן מילן כחומר. חיטרוק סירב במכוון לבעל גור הדוב כריסטופר רובין. נוכחותו של הילד הדגישה את הצעצועיות של שאר תושבי היער.

אבל ההליכה האופיינית של הדוב, האמבל (במקום בו רגל שמאל נעה, הזרוע השמאלית נעה לשם) היא תאונה, תוצאה של טעות מצוירת שהעניקה לדמות קסם נוסף.

פקידי ברית המועצות סירבו לקנות את הזכויות לעיבוד הסרט לספרו של מילן, מה שהפך את "פו הדוב" הסובייטי למוגבל לנסוע לחו"ל. הוא לא הצליח להגיע לשום פסטיבל בעולם.

"צ'בוראשקה וג'ן התנין"

ברגע שהבמאי רומן קצ'נוב שביקר אצל התסריטאי אג'ובי ראה שהילדים קוראים את הספר בהתלהבות. זה היה "תנין ג'ין וחבריו" אוספנסקי. למחרת הוא קנה את אותו הספר בחנות, הביא אותו לסויוזמולפילם ואמר: "זהו, אנחנו עושים עליו סרט."

כך מדבר ליאוניד שוורצמן על תהליך היצירה: "השגתי את התנין די מהר. נכתב בתסריט:" התנין עבד בגן החיות כתנין. וכשהסתיים יום העבודה והפעמון צלצל, הוא לבש את הז'קט, את הכובע, הרים את הטלפון וחזר הביתה, "זה הספיק לי כדי לקבל דמות של ג'נטלמן עם עניבת פרפר וחולצת חולצה לבנה."

גם עם שפוקליאק הכל התברר בפשטות. Shapoklyak הוא, כידוע, שם של צילינדר מתקפל. זו המאה ה -19 וכל השאר עבר מכאן: שמלה קפדנית שחורה, סריג, אזיקי תחרה לבנים, משאבות עקב גבוהות. מכיוון שהיא סבתא כל כך נבונה, שוורצמן עשה לה אף ארוך, לחיים ורדרדות וסנטר בולט. והוא לווה שיער חמותו וחמותו מחמותו.

"חמישה חודשים היא תקופת ההכנה לסרט, וביליתי מחצית מהזמן הזה עם צ'בוראשקה." ליאוניד שוורצמן ממשיך. "עיניו נעשו מייד בעיני ילדים, מופתעים, אנושיים. אמנם גדולים, אבל לא כמו ינשוף." ב"הקדמה, שלא חובה לקרוא ", נכתב:" כשהייתי קטן, הוריי נתנו לי צעצוע: פלאפי, מדובלל, קטן. בעיניים גדולות, כמו ינשוף. עם ראש ארנבת עגול וזנב קטן, כמו דוב. "זה הכל. אף מילה על אוזניים גדולות.

התחלתי למשוך את אוזני צ'בוראשקה: תחילה למעלה, אחר כך הם התחילו להחליק ולהתגבר בהדרגה. קצנוב הגיע אלי דרך קבע, הראיתי רישומים, דנו בהם, התווכח, הוא הביע את רצונותיו, ציירתי מחדש. בזכות מאמצים משותפים שכאלה, המערכון הסופי עלה. נכון, Cheburashka עדיין עם זנב דוב עליו, אשר אז הצטמצם מאוד. ובהתחלה הרגליים היו יותר אותנטיות, אבל נורשטיין המליץ להפוך אותן לקטנות, כמו עכשיו. אחרי שיצרתי סקיצה בצבע, עשיתי רישום, והבובנים הראשיים עשו את צ'בוראשקא, והוא חי את חייו. "

"תינוק וקרלסון"

בשנת 1968 יצאו שתי הקריקטורות הראשונות על קרלסון: האחת בצ'כוסלובקיה, והשנייה בברית המועצות. "אדם בראשו" היה בר מזל יותר מ "פו הדוב": הזכויות לעיבוד הקולנוע נרכשו רשמית. אסטריד לינדגרן, אגב, הייתה מרוצה מהתמונה, בעיקר מהקול של קרלסון. במהלך ביקורה במוסקבה, היא התעקשה להיפגש עם וסילי ליבנוב שהשמיע זאת.

לאחר שצפה במערכונים, לבנוב הבחין שגיבורו דומה לבמאי גריגורי רושל, ולכן הוא לא רק השמיע את הדמות, אלא יצר פרודיה על אדם ספציפי. אבל בתפקידו של פרויקן בוק, הבמאי בוריס סטפאנצב ראה את פאינה רנייבסקאיה רק, אך השחקנית לא הסכימה זמן רב. היא התמרמרה על הדמיון לגיבורה. כתוצאה מכך היא קיבלה על עצמה את התפקיד, אך הוציאה את הבמאי מהאולפן במהלך הדיבוב, ואמרה שהיא יודעת טוב יותר לעשות הכל. עם זאת, המשפט האחרון של פרויקן בוק הוא "יקר, יקר!" הייתי צריך לומר לעורך, כי רנבסקאיה לא אהב את מסדר הפרודיה עם הסרט "אביב".

"הרפתקאותיו של לאופולד החתול"

קריקטורה זו נולדה באולפן אחר - Creative Screen "Screen". זה נוצר על גל ההצלחה "נו, רגע, רגע!"

רזניקוב אמר לגובה את הרעיון שלו על חתול אינטליגנטי שמצייר, מקשיב לפולונה של אוגינסקי ומעצבן את העכברים.

"מיד נצמדנו לרעיון של מחלף - לא חתול שרץ אחרי עכברים, אלא", נזכר רזניקוב, "לראשונה באנימציה הופיע חתול אינטליגנטי שיכול להתמודד עם עכברים, אך אינו רוצה, לא משנה כמה גרוע הוא." זה לא מספיק, הייתי צריך רעיון, והגעתי עם זה: אין אלטרנטיבה לעולם. חשבנו זמן רב איך להראות את זה, ולבסוף הופיעה הביטוי "חבר'ה, בואו נחיה ביחד!". היא נולדה מתוך הכרח, אך הפכה להפתעה של הסרט "

מוגלי

"מוגלי" מאת רומן דוידוב שוחרר בשנת 1967, כמעט במקביל לגרסת דיסני לספרו של רודיארד קיפלינג, אך הוא היה שונה באופן קיצוני מהמקבילה האמריקאית.

במהלך יצירת הסרט, דוידוב אילץ את האנימטורים להתרגל לדימויים של בעלי חיים, "להיכנס לעורם ולהרגיש את השרירים שצריכים להזיז את הזנב." "יש לך חתול בבית? צפה, בחן אותו," אמר הבמאי לאנימטורים שיצרו את התנועות של בגירה.

עבור כמה סצינות של הסרט, האנימטורים קיבלו השראה מפרקים של התוכנית "בעולם החיות". בזכות עבודת ההכנה הזו, החיות במווגלי התבררו כמעשיות מאוד ותנועות, אך יחד עם זאת, היוצרים הצליחו להעניק להם תווי פנים אנושיים.

"חופשות בוניפייס"

הקריקטורה "Boniface חופשה" חייבת את הופעתה באירוע. בזמן שניקה את האולפן, הבמאי פדור חיטרוק מצא זוג תסריטים באחת המגירות, ולפני שזרק אותם, ראה את הביטוי "רק תחשוב", הופתע מנהלת הקרקס, "שכחתי שלאריות יש גם סבתות!" אז חיטרוק נדבק ברעיון של סרט חדש על אריה בקרקס.

בוניפייס הפך למיוחד בזכות האמן סרגיי אלימוב. הוא העניק לדמות רעמה חיה, שלא הייתה בה לולאה סגורה ונוקשה. קבוצה שלמה של מומחים בכל סצינה יצרה את הרעמה הזו בעזרת ספוגים.

קיפוד בערפל

הסרט המצויר על הקיפוד שאבד בערפל, שקיבל יותר מ -35 פרסים, נעשה על ידי תשעה אנשים, ושלושה מהם היו שחקני קול. תמונת הקיפוד לא הופיעה ביום אחד. אשתו של נורשטיין, האמנית פרנצ'סקה ירבוסובה, עשתה מספר רב של רישומים, אך אף אחת מהן לא אהבה את הבמאי. "פרנצ'סקה ציירה הרבה קיפודים, ופעם הכל הגיע לזה כזה! צעקתי:" זה אמור להופיע למשך 1/12 משנייה ולהיות מוטבע! הפרופיל צריך להיות ברור לחלוטין, ברור! "ואחרי כל הצרחות הנוראיות האלה, טיפות לב, היא פתאום התיישבה וציירה," - כך נורשטין מתאר את סיפור הופעתו של גיבורו. פרנצ'סקה ירבוסובה אמרה שבשלב מסוים היא קיפלה את חלקי הגוף הנפרדים שצוירו על תאית, והקיפוד קם לחיים. הדבר החשוב ביותר בשלב זה לא היה לנטות את הדימוי שהתקבל.

שובו של התוכי האבוד

התוכי הידוע והאהוב הומצא על ידי הסופר אלכסנדר קורליאנדסקי. קשה חייב את הופעתו הגרפית לאמן-האנימטור אנטולי סבצ'נקו, שגם מברשתו קרלסון, שגרה על הגג, יצאה.

בתחילה, דימוי התוכי של קשי היה שונה במקצת.

הבמאי היה ולנטין קרבאייב, שהתחיל את סדרת האנימציה "שובו של התוכי האבד." היה זה קרווייב קשה שהגיע לו הרבה מהפופולריות שלו. את הסדרה השנייה של האפוס על הרפתקאותיו של קשה כבר צולם על ידי אלכסנדר דוידוב. אף על פי שזכתה ב"ניקה ": קורלנדסקי התווכח עם הבמאי בצרוד, והזכיר בראיון שהוא כנראה לעולם לא היה בקשר אנושי כזה עם ולנטין קרבייב.