הטרגדיה של עם אחד: באמצעות אשמתו התחלקה קוריאה לשתי מדינות

כדי להבין כיצד נוצרו שתי מדינות שונות בשטחה של קוריאה, יש לחזור לסוף המאה ה -19. באותם הימים נקראה קוריאה מדינת ז'וזון הגדולה והיו לה אותם גבולות כמו מדינות חצי האי הקוריאני כיום. בהיותם באזור האינטרסים הכלכליים של שכניהם החזקים יותר, יפן וסין, נאלצו מנהיגי מדינת ז'וזון כל הזמן לתמרן בין כוחות חיצוניים. תוך ניצול חולשתה הפוליטית והצבאית של שושלת השלטון באותה תקופה, האימפריה היפנית פתחה בהרחבה מסחרית וכלכלית בחצי האי וחייבה את חוסון לחתום על הסכם לא שוויוני. ניתן לראות את הרגע הזה כתחילת הטרגדיות שהתרחשו עם העם הקוריאני לאחר מכן.

כאשר פרץ אי שקט מהפכני במדינה בשנות ה -90 של המאה ה -19, שושלת לי פנתה לסין לצורך סיוע צבאי. זה לא היה לרוח יפן, שרואה את חוסון כאזור בלעדי של האינטרסים הכלכליים שלה והכניסה מייד את כוחותיה לשטח חצי האי הקוריאני. כך החלה מלחמת סין-יפן הבאה (1894-1895), אשר היו בה רבים בהיסטוריה של עוינותן של מדינות אלה. אך הפעם נלחמה בדיוק על החזקת מדינת ז'וסון ובשטחה. תוצאת המלחמה הייתה עצובה: כתוצאה מהתבוסה של סין, מדינת חוסון נפלה לתלות פוליטית וכלכלית ביפן.

נציגי השושלת

אך לבסוף הפכה קוריאה למושבה של יפן רק בשנת 1910. קדמו לכך אירועי המלחמה הרוסית-יפנית שנערכה כעת בין השנים 1904-1905, כתוצאה מכך שטחיה של קוריאה נכבשה על ידי כוחות יפנים. לאחר סיום המלחמה, הקימה האימפריה היפנית חסות על שטחה של קוריאה, ואז הפכה אותה למושבה שלה.

וכך, בתקופה שבין 1910 עד 1945, הייתה קוריאה מושבה של יפן. ובאותו הרגע הובילה אותה מושל כללי יפני. למרות התיעוש של הכלכלה, שבוצעה על ידי הממשלה החדשה, והצלחות משמעותיות בכיוון זה, כמעט שלא ניתן לכנות את חייו של העם הקוריאני בתקופה זו. זה מעיד ברהיטות על ידי התקוממויות פופולריות ופעולות חשאיות שבוצעו על ידי תומכי העצמאות הקוריאנית. הקוריאנים דיכאו ממוצא אתני, נאלצו לקבל שמות יפניים וללמוד יפנית בבתי ספר, הטמעה תרבותית בוצעה. האוכלוסייה בעלת הכושר נלקחה בכוח לעבודה ביפן, וגברים נאלצו לשרת בצבא היפני.

השלטון הקולוניאלי של יפן בחצי האי הסתיים לאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה, אך סבל העם הקוריאני לא הסתיים שם. על פי תנאי הצהרת פוטסדם, שטח המושבה לשעבר חולק בין המדינות המנצחות: ברית המועצות וארצות הברית. תפקידה של ארצות הברית בניצחון על יפן המיליטריסטית הוא מעורפל מאוד, כמו גם בתבוסתה של גרמניה הפשיסטית. אך יהא זה, ירידת שתי פצצות אטום על ערי יפן כמעט שנמצאה בת קיימת סיפקה לארצות הברית את הזכות לחלק מחצי האי הקוריאני דרומית למקבילה ה -38.

אז חצי האי חולק לרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה בצפון ולרפובליקה של קוריאה בדרום. לפני הסכסוך הצבאי בשנים 1950-1953, מנהיגי שתי המדינות הפגינו בגלוי את כוונותיה לאחד את המדינה לקוריאה אחת, כמובן, כל אחת תחת כוחה שלה.

סיאול היא בירת הרפובליקה של קוריאה

אולם התוכניות הללו לא נועדו להתגשם, ועדיין העם הקוריאני קיים בשתי מדינות שונות. מקוריאנים רבים נשללת מההזדמנות להיפגש עם קרוביהם בגלל העובדה שהאיסורים הרשמיים על ביקור במדינה שכנה תקפים בשתי המדינות. בעוד שמנהיגים פוליטיים משמיעים הצהרות בעלות פרופיל גבוה, קוריאנים רגילים משני צידי הגבול חולמים בכנות לאחד את מולדתם הסובלת שנים.