נמל יעד אחרון: לאן יוצאים אוניות שהופסקו מכל העולם

הובלה ימית כיום נותרה המנוע העיקרי של יחסי סחר וכלכלה ומספק את חלק הארי מתנועת המטענים העולמית. אך במוקדם או במאוחר, חייו של כל ספינה ימית, בין אם זה מכלית נפט או ספינת שייט, מגיעים לסיומם, ונשאלת השאלה העומדת לרשותה. מציאויות כלכליות מודרניות הן כאלה שהספינות שהופקרו נפטרות במדינות העניות ביותר באסיה, ואיך זה קורה גורם לנו לחשוב הרבה.

אוניות גדולות שכבר אינן בשימוש מהוות כאב ראש מוחלט לבעליהן. גרירה ותהליך הסילוק עצמו במדינות מפותחות עם סטנדרטים סביבתיים גבוהים ודיני עבודה עולה כסף רב. לפיכך, מרבית הספינות שהופקדו יוצאות לחופי בנגלדש, הודו או פקיסטן. כאן אף אחד לא מפקח על קיום השכר המקובל ובטיחות העובדים, ודלקים שהוצאו מוזרמים ישירות בחוף החולי.

כל הציוד המתאים לעבודה נוספת, כמו גם חלקים בעלי ערך, מוסרים מראש לפני שהם נשלחים למיחזור. בהגיעם לאתר השיקום עוברות הספינות פירוק ידני ראשוני: כל קישוט הפנים מוסר, הציוד שנותר מוסר. לכן, הדבר החשוב ביותר בזמן ההגעה ליעד האחרון הוא הגוף עצמו. פירוק הגירסה מתבצע גם באופן ידני: עובדים, שחלקם בדרך כלל בני נוער קטינים וילדים מגיל 10 עד 14, חותכים את הספינה לחלקים קטנים יותר.

מטר אחר מטר, מגלגל הספינה מנוסר, וחלקים נלקחים לצורך התייבשות מחדש למפעלים מטלורגיים. זהו משאב משני בעל ערך, אשר למשל בהודו מכסה עד 10% מצרכי הפלדה במדינה. והעיר צ'יטגונג בבנגלדש, בה עובדים כ -80,000 עובדים על פירוק אוניות שהופקו, מספקת למדינתה מתכות ברזליות ב -50%. המצב הסביבתי בחוף צ'יטגונג, בו אוניות ממחזרים כבר למעלה מ 50 שנה, פשוט מבהיל: הריכוז המותר של מזהמים כמו עופרת או אסבסט חורג יותר ממאה פעמים.

לוקח כמה חודשים לפרק ספינה אחת לחלוטין. אנשים עובדים בתנאים לא אנושיים. למותר לציין כי למפעלים כאלה יש שכר נמוך ושיעורים גבוהים של פגיעות ותמותה בעיסוק. אבל כאן יש יציבות חשובה, מכיוון שמדי שנה לפחות 1000 ספינות מוחקות בעולם. למעלה מ- 90% מהם מפנים אותם לחמש מדינות בעולם: סין, בנגלדש, הודו, פקיסטן וטורקיה.

בטורקיה, המרכז לניתוח ספינות הוא העיר עליגה. לפני מספר שנים, בנוסף לסילוק כלי שיט בים, הם החלו להתמודד עם פירוק פלטפורמות נפט ישנות. וזה למרות העובדה כי עליגה, השוכנת לחופי הים האגאי, היא מרכז תיירותי.

צ'יטגונג בבנגלדש, אלנג בהודו, גדאני בפקיסטן - כל הערים הללו הפכו למוקדי אסון סביבתי והומניטרי. על רקע כל אלה, אפשר רק לקוות שהקהילה העולמית תשים לב במוקדם או במאוחר למצב במרכזי המיחזור של ספינות ימיות ותשנה אותה לטובה.