ספינת מפרש קרוזנשטרן: הוא כבר בן 92, והוא עדיין צעיר

למרות העובדה שספינת שייט ההדרכה הרוסית קרוזנשטרן חגגה לפני שנתיים 90 שנה לה, היא במצב מעולה ועושה מספר מסעות מדי שנה. אך מסתבר כי סירת מפרש זו לא נקראה תמיד ככה, ומטרתה המקורית הייתה שונה מאוד מיעדי האימונים שהיא משרתת כיום.

הקליפה בעלת ארבע התורן, שזה בדיוק מה שנשמע שמה של קטגוריה זו של אוניות, הושקה כבר בשנת 1926. סירת המפרש נבנתה בגרמניה, במספנה בגסטמונדה, והוא קיבל את השם "פדובה". זו הייתה הדוברה האחרונה בסדרת המעופף-פ-ליינר וסירת המפרש הגדולה האחרונה שנבנתה ללא מנוע עזר. לכל ספינות המפרש הקודמות בסדרה זו, והיו 15 מהן, היו גם שמות שהתחילו באות "P" והיו סירות מפרש מטען גדולות שיכולות לבצע מסעות ארוכים ברחבי האוקיאנוסים ולשאת כמויות מטען גדולות.

"פדובה" וכלי שיט רבים דומים נועדו לא רק להובלת סחורות, אלא למסירת מטענים חשובים במיוחד, מלח פטר, מדרום אמריקה. חומרי גלם זה הופקו בגרמניה לצרכים של התעשייה הצבאית. לפיכך, כושר הנשיאה הגדול של ספינות כאלה היה היתרון העיקרי שלהם והבטיח את הרווחיות בייצורם.

בהפלגתו הראשונה "פדובה" נסעה לחוף צ'ילה בשליטתו של סרן קארל שובברג. לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, פדובה ביצע טיסות רבות לחופי דרום אמריקה ואוסטרליה, ואף קבע מספר שיאי מהירות. היא מסרה פיטר מלח מצ'ילה, והדינמיט המוכן הוחזר לדרום אמריקה. אך לאחר פרוץ המלחמה הקליפה עם המפרשים הייתה בנמל ולא יצאה להפלגות בים.

לאחר סיום המלחמה, בשנת 1946, הועברה ספינת השיט פדובה לברית המועצות באמצעות פיצויים. הספינה קיבלה את השם "קרוזנשטרן" לכבוד האדמירל איבן פדורוביץ קרוזנשטרן. אך בשנים שלאחר המלחמה, סירות מפרש גדולות ללא מנועים, כמו קרוזנשטרן, כבר נחשבו מיושנות, והים הבלטי שנכרת במשך מספר שנים לאחר המלחמה לא היה המקום המתאים ביותר לשייט. לאחר התלבטות מסוימת, הוחלט כי האופציה הטובה ביותר תהיה להפוך את הכלי לאכסניה, ובשנת 1948 הפך הקליפה לאכסניה צפה עבור 400 איש, שנמצאה בלנינגרד.

מי יודע מה היה גורלה של ספינת מפרש לולא הקברניטים I.G.Schneider והפ. מיטרופנוב, שעשו מאמצים רבים להציל את הספינה. הודות למאמציהם בשנת 1955, נשלחה קליפת קרוזנשטרן למי מפרץ פינלנד, שם נבדקה על התאמת השירות הימי. סירת המפרש התגלתה כמצוינת, ומאותו הרגע החלו חייו החדשים.

שחזור קרוזנשטרן נמשך עד 1961. במהלך תקופה זו הותקנו דודי קיטור, שני מנועי דיזל על הכלי, הותקן נטל מוצק כדי להגביר את היציבות, והמבנה הפנימי של סירת המפרש עבר חידוש. טרנספורמציות השפיעו גם על הצד החיצוני: עבור קרוזנשטרן נתפרו מפרשים חדשים, והגולן שלה נצבע בלבן.

קרוזנשטרן הפך לספינת מחקר שעשתה מסעות רבים בתפקיד זה. בהמשך הפכה הקליפה לספינת אימונים ועד היום היא בשירות הימי.

מבין כל אוניות ההפלגה של סדרת ה- P-Liner המעופפות, קרוזנשטרן (לשעבר פאדובה) היא הספינה היחידה שעדיין עוברת על פני הים והאוקיאנוסים. סירת המפרש ארוכת השנים לא רק עושה טיסות אימונים, אלא גם עדיין משתתף בריגטות שייט בינלאומיות, שהאחרון בהן התקיים הקיץ בים הצפוני.